<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת ר"ה סימן ב'</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כתבו הגאוני' ז"ל שאין אומרים בה ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה כמו בשאר י"ט לפי שאין זה רגל לשמחה אלא להיות עומד ביראה ובאימה לפיכך אין אומרים רק ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ובמס' סופרי' כתוב בפ' י"ח שאומר יום מקרא קדש. ודברך אמת וקיים לעד וכו' וכן אומר בקדוש היום וכתב הר' נתן ז"ל ולפי שזהו תפלה לא היה אומר אותה לא בקדוש ולא בברכות של הפטרה לפי שאינם של הודאה וכך היה קדושו אשר בחר בנו וכו' עד ותתן לנו וכו' עד זכר ליציא' מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים וזכרון תרועה באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון עכ"ל. ואע"פי שהוא ר"ח אינו צריך להזכיר בה של ר"ח דאסיקנא בעירובין דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכן בחתימה אינו מזכיר של ר"ח.
אמר רב יהודאי גאון ז"ל צריך לומר בתפלתו מלוך על כל העולם כלו וכו' ע"כ וקדשנו במצותיך וכו' והנחילנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ודברך אמת וכו' ויש מקומות שאין אומרי' אותו בר"ה מפני שהוא יום הדין ואין מתפללין על נחלת יום הדין והאומר אותו על נחלת קדוש' היום אומר אותו לא על יום הדין והכל הולך אחר המנהג אבל בי"ה ראוי לאומרו לפי שהוא יום כפרה ומחילה וב' השלחן כתב שאומ' אותו כי נצטרך לומר מעין חתימ' סמוך לחתימ' ואנו לא נהגנו לאמרו לא בארץ פרובינצה ולא בארץ צרפת. והריא"ג ז"ל כתב יש שאין אומרי' בר"ה והנחלנו בשמחה ובששון מועדי קדשך ואומרים במקומו והנחילנו בשמחה משפטי צדקך ואינו כמטבע שטבעו חכמים ומי שאומר אין מחזירין אותו. כתבו רוב הגאונים ז"ל שאומרים בר"ה וי"הכ והשיאנו ואנו לא נהגנו כן אלא מתחילין וקדשנו במצותיך וכו' ודברך אמת וכו' לפי שאומר למעלה מזה מלוך על כל העולם וכו' עד ויאמרו כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה אמר ודברך אמת וקיים לעד לפי שחותמו של הקב"ה אמת. פסיקתא כשדן הקב"ה אדם הראשון שתף מדת הרחמים למדת הדין שנא' ויאמר ה' אלהים הן האדם היה והתנה עמו שכך ידין את בניו במדת רחמים וזהו שאמר דוד לעולם ה' דברך נצב בשמים וכו' פי' לעולם תהיה מדת רחמים כי דברך נצב לעולם ואמונתך לדור ודור וכן התנית לאד"הר וזהו כי אתה אלהים אמת. לעולם ה' דברך נצב אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע כשבראת את העולם יצרתו במדת רחמים שנא' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ובבריאת אדם ויברא ה' אלהים אלהים מדת הדין ה' מדת רחמים ובהם תקנת עולמך ובעת סלחת לאד"הר סרחונו הבטחתו שתיצב ותשמור דבר זה לדורו' הבאים אחריו ומה היא ההבטחה שהבטיח הקב"ה א"ר סימון אותו היום שסלח הקב"ה לאדם הראשון סרחונו יום שבת ויום הכפורים היה והבטיחו הקב"ה כי ביום הזה יכופרו עונותיהם של ישראל וי"א כי יום שבת ור"ה היה ועל הכל חילה דוד האל שיציב וישמור אותו הדבר לעמו לדורות והיינו דחתמינן בתפלת ר"ה וי"הכ ודברך אמת כלומר שתעמיד אותו הדבר שהבטחת לאדם שתשפוט עולמך ברחמים. טעם אחר נמצא בהגדה מהו הדבר שדבר הקב"ה לישראל ששואלין מאתו לקיימו בשעה שברא הקב"ה מדת רחמים אמרה לפניו רבש"ע למה בראתני שהרי אי אפשר שלא תדין במדת הדין מאחר שהוא קו היושר אמר לה הקב"ה חייך שלא אדין את האדם זולתך ולכך אנו מבקשים מאתו שאותו הדבר יקיים עכשיו. רצה ומודים וכתוב לחיים שים שלום ובספר חיים מלכנו ואלהינו וכו'. אלהי עד שלא נוצרתי. וי"א אחר אלהי עד אלהי נצור לשוני מרע וכן דעת הר"ף ז"ל זהו סדר תפלת ערבית שחרית ומנחה אך שאחרי תפלת ערבית אומרים קדיש מיד.
